הרעלה של בעלי חיים יכולה להיגרם ממספר מחוללים שונים. במאמר זה מובאות בפניכם הדרכים לזיהוי הרעלה של בעלי-חיים. בכל מקרה של חשד כזה יש לפנות לבדיקת וטרינר מומחה לקבלת ייעוץ וטיפול מתאימים.
כעיקרון, ניתן לחלק את סוגי ההרעלות להרעלה אקוטית (חריפה) הנגרמת כתוצאה ממנת רעל גבוהה וחד-פעמית, ולהרעלה כרונית (מתמשכת) הנגרמת ע"י חשיפה למנות רעל קטנות באופן מתמשך. כאשר ישנו חשד להרעלת בעלי-חיים יש לפנות תמיד לבדיקת וטרינר.
וטרינר יבצע חקירה אפידמיולוגית בניסיון למצוא את גורם ההרעלה, הן ע"מ לבחור בדרך הטיפול המתאימה והן ע"מ להפסיק את מקור ההרעלה ולהפחית פגיעה בבעלי-חיים אחרים.
על רעילותו של חומר ישפיעו גורמים שונים כגון- המינון שלו, תכונותיו הפיזיקאליות ותדירות החשיפה אליו. חשיפה של בעלי-חיים שונים להרעלה מושפעת גם מאופיים. ישנם בעלי חיים הנוטים ללקק את עצמם או חפצים בסביבתם לעתים קרובות וישנם בעלי-חיים חשדנים יותר. התייעצות עם וטרינר לגבי בעל-החיים הספציפי תוכל לתת בידיכם כלים למניעת הרעלות נפוצות בבית ובסביבתו.
כמובן שמקור ההרעלה יכול להיות מכוון ויכול להיות מקרי. בין גורמי ההרעלות המקריים ניתן למנות הרעלות מתרופות ומזון. יש להקפיד כי המזון שניתן לבעל-החיים מאושר ע"י וטרינר ושאינו פג תוקף ,אין לקנות שק מזון ישן או קרוע. כמו-כן, במידה ורשם וטרינר תרופות לחיית-הבית יש להקפיד לקנותן ממקור מוסמך ובמינון שניתן שכן הן עלולות לגרום להרעלות, יש להרחיק תרופות, חומרי ניקוי וחומרים מסוכנים אחרים ממגע בע"ח. כמו-כן משמשים חומרים להדברת מזיקים מקור נפוץ להרעלה של בעלי חיים.
אבחון ההרעלה יכול להיעשות או ע"י תשומת לב לגורמים סביבתיים מחשידים או ע"י הבחנה בתסמינים שונים, כגון- סימני חולשה פתאומית, הקאות מרובות, צואה דמית, שתן דמי או הקאות דמיות, התכווצויות בטניות, נשימה מחרחרת לא אופיינית או סימנים נוספים. במקרה כזה יש לפנות מיידית לייעוץ וטרינר לקבלת הנחיות. יש לנסות ולמצוא את גורם ההרעלה ובמידה וזוהה לידע את הוטרינר. וטרינר ימליץ לרוב על טיפול המצריך התערבות אדם ובמידה וגורם ההרעלה ידוע ינחה אתכם כיצד לעשות זאת.
|
